האם אנחנו באמת זקוקים לערכת חמצן (O2) כשצוללים?

By Gemma Smith
כל צולל מתחיל לומד בתחילת דרכו על היתרונות שבנשימת חמצן טהור. זה מפחית את החומרה של בעיות-רפואיות ספציפיות הקשורות לצלילה, כגון מחלת הדקומפרסיה (DCS) ותסחיף גז עורקי (AGE). נשימת חמצן טהור בקצב זרימה קבוע מאפשר לפריקת חנקן בצורה מהירה יותר. זהו החנקן העודף אשר הרקמות שלנו ספגו וממשיכות לספוג במהלך הצלילה. בנוסף חמצן משפר את זרימת מחזור הדם. דבר זה מזרז את תהילך החמצון מחדש של הרקמות.

בכל סירת צוללים אשר מכבדת את עצמה תוכלו ללא ספק למצוא מיכל חמצן על הסיפון. זה גם נכון לגבי אתרי צלילה פעילים מבחינה עיסקית בהם אתה עשוי לבקר. צוללים אשר מבצעים צלילות חוף הרחק ממועדון צלילה או בנקודה מרוחקת מכביש מרכזי, צריכים לשקול לקחת איתם מיכל חמצן. צירוף מיכל חמצן או להיות עם ערכת O2 נגישה צריך להיתפס כסטאנדרט. לא שונה מלוודא שהווסת, מפצה ציפה, מסכה, סנפירים ומחשב צלילה איתך כשאתה יוצא לצלול. כמות הצוללים שאינם מוסיפים ערכת חמצן לרשימת ה”חייב להיות בכל צלילה” מפתיעה. אז בואו נבחן קצת יותר לעומק מדוע לקיחת מיכל חמצן איתנו כל כך חשוב לנו כצוללים, כמו גם ההיסטוריה והלוגיסטיקה הכורכה בגישה לגז החיוני הזה.

אז מתי נעשה שימוש בחמצן לראשונה על מנת לטפל בתחלואות הקשורות לצלילה?

תחלואות הדקומפרסיה בצורתיה השונות ניצפו ותועדו במשך מאות שנים. כל זה נעשה עם הבנה חלקית של הסימנים והסימפטומים באותן התקופות. למספר דמיות מרכזיות הייתה השפעה על ההבנה של יתרונות השימוש בחמצן לאותם סימפוטומים.

הדוגמה הראשונה שעולה לראש היא של פיזיולוג צרפתי בשם פול ברט. עוד מאמצע עד סוף 1800, פול השתמש ב100% חמצן נקי על מנת לטפל בעובדי תא צלילה (caisson). הם הפגינו תסמינים של מה שידוע לנו כיום כמחלת הדקומפרסיה (DCS). למרות ששיטת הטיפול של פול ברט נחלה הצלחה, ייקחו עוד שנים רבות עד ששימוש בחמצן בצורה זו יעשה בצורה נרחבת בעולם.

אופן השימוש בחמצן בלחץ אטמוספרי לסובלים ממחלת הדקומפרסיה (DCS) התפתח לטיפול סטנדרטי בפציעות הקשורות לצלילה ע”י שימוש בחמצן בלחץ גבוהה יותר מהלחץ האטמוספרי. בנוסף חשוב לציין שהשימוש בחמצן לסיבות רפואיות נעשה בצורה רחבה מעבר למקרים הקשורים בצלילה.

איני צולל עמוק לעולם,אז סביר להניח שלעולם לא אסבול ממחלת הדקומפרסיה(DCS)?

בעוד שהסיכוי לצאת עם תסמינים למחלת הדקומפרסיה גבוהה יותר בצלילות עמוקות, ארוכות או קרות, בשום אופן אין הוא בלעדי לסביבות אלו. עבודה עצימה בעומק, אי כשירות פיזית ,התייבשות או הרדדה בקצב גבוהה מהקצב הנמוך הבטוח עלולים להוביל גם כן לתסמיני מחלת הדקומפרסיה. התסמינים עלולים להופיע גם בצורה רנדומלית. אפילו בצלילות פשוטות ועל אף תכנון וביצוע נכון של הצלילה עלולים להופיע תסמינים של מחלת הדקומפרסיה.
כמו כן, צולל טוב יודע כמה חשוב תמיד להיות מוכן עם הציוד הנכון וההכשרה המתאימה על מנת לצמצם תאונות אפשריות. גישה זו טובה בהרבה מאשר לנסות להתמודד עם תרחישים גרועים בהרבה כתוצאה מהכנה לא מספקת. לוודא שישנה גישה לערכת חמצן (O2) תקינה ושמישה זו דרך אחת לשמור על ביטחונך ובטחון חברי הצוות שלך לצלילה.

אז מה ערכת חמצן אמורה לכלול?

למדינות ולמחוזים שונים יש דרישות ורגולוציות שונות לגבי מה ערכת חמצן צריכה לכלול. קח את זמנך לחקור ולוודא שהינך רוכש ערכה הולמת. כל ערכות החמצן מורכבות משלושה חלקים עיקריים: המיכל עצמו, ווסת דרגה ראשונה המתחבר למיכל, ומכשיר להגשת החמצן אשר המטופל נושם ממנו.

המיכל עצמו בדרך כלל עשוי מפלדה או אלומיניום. השימוש במיכלי אלומניום נפוץ יותר ונעשה בצורה נרחבת יותר. חשוב מאוד שברז המיכל יהיה מותאם ונקי לשימוש עם חמצן בלחץ גבוהה. הווסת עצמו הינו מכשיר פשוט, אשר תפקידו להפחית את הלחץ הגבוהה של החמצן במיכל אל הלחץ הסביבתי. בעוד שהווסת דומה לווסת אשר משמש לצלילת סקובה, הוא אינו נועד לשימוש מתחת לפני המים. יבשה בלבד!

באשר לאופן הגשת החמצן בפועל לצולל, ישנם מספר אפשרויות. שתי המערכות הנפוצות ביותר הן מערכת דרישה ומערכת זרימה קבועה. בעוד ששני סוגי המערכות עובדים, מערכת הזרימה הקבועה לרוב עדיפה.

איחסון ותחזוקה

אופן האיחסון של ערכות חמצן לחרום צריך להיות תמיד לפי הוראות יצרן. חוקים מקומיים ופדרלים משפעים גם כן על שימוש, שינוע, ותחזוקה של ערכות חמצן בלחץ גבוהה. עם זאת ישנם קווים מנחים בסיסים לאחסון ותחזוקה של הערכות אשר ניתנים למעקב.

  • עליך לוודא תמיד שהערכה נמצאת בתוך מארז עמיד לזעזועים ואטום למים. וודא שבזמן שינוע של ערכת חמצן שהיא מאובטחת במקום כדי למנוע פגיע כתוצאה מתזוזה בתוך הרכב.
  • תמיד תיקח בחשבון את חוקי הפיזיקה, ולעולם אל תשאיר מיכל מכל סוג שהוא בתוך רכב חם. לדבר זה יש מגוון של בעיות בטיחותיות הקשורות להתרחבות הגז בתוך המיכל כתוצאה מהחום.
  • הימנע מלהביא במגע את ערכת החמצן עם מזהמים. וודא שהיא תמיד נקייה מלכלוך, גריז ושמן.
  • עקוב אחר התאריכים בהם צריך להעביר את המיכל והווסת טיפול. לרוב מיכלים צריכים לעבור בדיקה הידרוסטטית אחת לחמש שנים, והווסתים כל שנתיים. בדוק תמיד חוקים ורגולציות מקומיים לגביי דבר זה, כמו גם הוראות יצרן.

ולבסוף…

להחזיק ברשותך ערכת חמצן אינו דבר שבגד חובה כל עוד יש באפשרותך גישה קלה ומהירה אל מערכת חמצן מתי ואיפה שאתה צולל. אך למרות זאת חכם לקחת בשיקול החזקה של ערכת חמצן וגישה חופשית אליה אם הינך צולל באתרים מרוחקים. אמוד את מצבך ופעל בהתאם.

חשוב לזכור שכאשר צולל מקבל חמצן בגלל חשד למחלת הדקומפרסיה (DCS) או לתסחיף גז עורקי (AGE) הכרחי שהוא יפונה לבית החולים המקומי או למתקן מקביל. זוהי פעולה חיונית אפילו כאשר נראה שהסימנים והסימפטומים דועכים. חשוב לקבל אישור מגורם רפואי מוסמך שהכל בסדר. אחרי הכל, שמירה על גוף ונפש בריאים אומר יותר זמן בשביל לצלול!

Want to learn more about administering O2? Check out our O2 Administration course here.

מאמרים קשורים בלוג

0 replies

Leave a Reply

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

*